קרן אור
קרן אור נולדה וגדלה בהרי אלסקה הרחוקים. בגיל שמונה כאשר הגמל הראשון שלה ברח לה מבין ידיה הבינה קרן לפתע את משמעות החיים והחלה פועלת למען גמלים בעולם. מאז ועד לפני שנה הסתובבה קרן ברחבי הגלובוס ותפרה לגמלים צעירים סוודרים מקשמיר צבעוני. לפני שנה בדיוק כאשר הגיעה לתל אביב פגשה את מאור הגחליל. החיבור בין השניים הדליק נורות ברחבי כל העיר ובעקבות זאת חתמו קרן ומאור חוזה עם חברת חשמל לאספקת חשמל מאנרגיה נקייה.
שלח מייל לקרן אור
ליעד
כבר בכיתה ג' פרסמה ליעד את השיר הראשון שכתבה – "קלאס ומלח מים" שמדבר בצורה ציורית על חוויה בה נפגשו יחדיו דבורה עוקצנית וילדה תמימה ששחקה קלאס ברגליים יחפות. בשנות העשרה פרסמה ליעד את הספר הראשון: "דבורים – לאן?" ובעקבות זאת יצא הסרט המצליח: " מה לי ולדבורים?" כמה שנים אחרי קבלה טלפון מקרן שספרה לה על הלהקה של מאור וחבורתו, ליעד קנתה את הדיסק, שמעה אותו כל היום ללא הפסק, הושפעה מהשירים והוציאה בהשראתו דיסק משלה "זמזומים של דבורים" .
שלח מייל לליעד
אילנית
את התלתלים הזהובים של אילנית הכירו בכל העמק. כשהיא עוברת בשדות אפילו הציפורים היו לרגע מפסיקים במעופם. צרצרים היו עוצרים מצרצורם, כולם הוקסמו מרעמת תלתלי הזהב ושובל שמלתה הלבנה המתבדר לו ברוח. יום אחד ישבה תחת עץ האיקליפטוס כאשר תפוח ניתק מהעץ, החליק על תלתליה ונפל לקרקע. או אז, צץ בראשה של אילנית רעיון: השטח שהתפוח תופס כפול מהירות נפילתו בריבוע שווה ל... בדיוק ברגע זה הרגישה אילנית רעב קל אכלה את התפוח ואת המשוואה. כראוי לשומרת טבע, אילנית מחזרה את קליפת התפוח ורקמה ממנו שטיח יפיפה. כמה אנשים שהתעניינו בשטיח דרבנו את אילנית ליצור עוד שטיחים מקליפות של פירות. אז אם אתם לא אוכלים את הקליפות של התפוח – דעו שאפשר לעשות מהם שטיח.
שלח מייל לאילנית
רעות
על חוף הים של תל אביב הכינה לה רעות כדורי בוץ עסיסיים במטרה ללכלך קצת את חבריה. אך אבוי , כל כדור בוץ שרעות זרקה פספס את המטרה, חבריה צחקו ורעות שאהבה אתגרים לקחה נשימה ארוכה, התרכזה, עצמה את עיניה והמשיכה לזרוק עוד ועוד כדורים. בסופו של דבר כל חבריה נותרו נקיים אך כשפקחה רעות את עיניה מחזה מרהיב נגלה – כל כדורי הבוץ שזרקה נערמו יחדיו, התייבשו והפכו לבית מפואר מבוץ מלוח.
כאילו היתה קופצת על חבל מוסמכת נכנסה רעות לבית בדילוגים קלילים והנה כבר היה מונח מכתב בתיבת הבוץ שלה. ביד רועדת פתחה רעות את המכתב. היה זה מכתב תודה מנשיא ארצות הברית על תרומתה הנכבדה לחקר המוח העולמי ועל התנדבותה בעמותת אנוש. חייכה לה רעות בנחת, יצאה החוצה והחלה מכינה כדורי בוץ חדשים.
שלח מייל לרעות
סמדי
סמדי זכתה בתואר "ממציאת המשחק הצעירה ביותר" היה זה בגיל שלוש כאשר במהלך רכיבה על סוס אחזה את הטלפון הביתי, רגע אחד ללא תשומת לב והטלפון נפל מבין ידיה והתרסק בכל בקול שאון על הרצפה. בהלה אחזה בכל השכונה, ומיד כולם טלפנו לביתה של סמדי לראות שהכל בסדר, אך מכיוון שהטלפון נפגע כל ששמעו היו מילותיה המקוטעות של סמדי "תדדדאגוו לכלבייים בש בש כככככונה". המסר עבר מהר מאד בין השכנים עד שאחד מהם התקשר לאמה של סמדי שהיתה באותה שעה בעבודתה. מה שהיא שמעה היה – "אל תדאגי הסוסה אכלה" ומכאן נולד המשחק "טלפון שבור".
שלח מייל לסמדי
ענת
שחתה לה ענת בבריכה העירונית כשלפתע ניגש אליה צפרדע ירקרק ושאל אם ראתה במקרה עכבר חום שאוסף בקבוקי פלסטיק למחזור. "מצטערת" ענתה ענת, "אני לא מכאן, אני מארצות הברית". צעק אז הצפרדע בחרון אף: "אז אם תראי אותו תגידי לו שאני לא חבר שלו!" . ענת שכל ליבה טוב ואושר לא יכלה להתאפק ושאלה "מה קרה?". ענה לה הצפרדע "הוא כל הזמן אוסף בקבוקים מפלסטיק ושוכח שיש לו גם חברים". ובאומרו זאת החליק למים והחל צועק "הצילו, אני לא יודע לשחות..." ענת לא איבדה את תושייתה, יצאה מהמים, חיפשה אחר אותו עכבר חום, מצאה אותו, ושאלה ממנו בקבוק פלסטיק אחד. כעבור שעה חזרה לצפרדע השליכה לו את הבקבוק וצעקה: "תפוס בבקבוק, תוכל לצוף בעזרתו". בשארית כוחותיו אחז הצפרדע בבקבוק. וכך בזכות תגובה מהירה של ענת, וחבר אחד שאסף בקבוקי פלסטיק נצלו חייו של הצפרדע הירקרק.
שלח מייל לענת