הודיה

נהוג לחשוב שבשפה המרוקאית המילה ”תודה" לא קיימת. האם הם לא מוקירים תודה לעולם? או שאולי דווקא ההפך הוא הנכון? יש הטוענים, שהשימוש במילה הפשוטה "תודה" נתפסת עבורם כמעליבה ולא מכבדת. במקום זאת, החליף הניב המרוקאי את המילה הפשוטה הזו באיחולי ברכה לבביים כמו "שהאל יתן לך בריאות", "שתחיה", "שאלוהים ישמור אותך", "שיתן לך מזל", כך שבכל סיטואציה של הוקרת תודה, נשלפת ברכה שכזו מארסנל הברכות שבתודעתם.

מעניין לחשוב, מהי המשמעות החבויה של ביטוי תודה בדמות ברכה? אולי הדבר טמון בהדדיות- שבעצם, כשמישהו עושה משהו טוב עבורנו, נרצה לעשות משהו טוב עבורו, ולכן במקום פליטה אוטומטית של "תודה" נברך אותו בברכה המותאמת במיוחד עבורו? אולי ביטוי של ברכה מאפשר לנו להעניק משהו גדול מהמילה "תודה", כמו שפע של דברים טובים? ובכלל, אולי שפה שמעצימה את הוקרת התודה, מנחילה במודעות של דובריה את ההשפעה החיובית שיש למחוות ולמעשים טובים בין אדם ורעהו ועל כן עוזרת להם להעריך את אלו יותר? יתכן כי כשאנו מגיבים בברכה, אנו מעניקים מחשבה עמוקה על המחווה שזכינו בה ולכן מעריכים אותה יותר? הרי ידוע ששפה מבנה ומעצבת את התרבות.

ואם נרצה לתרגם את המשמעות החבויה של האנקדוטה השפתית הזו לחיים שלנו, אולי זה יכול לעודד אותנו ליחסי חליפין של מילים טובות, להדדיות ולהענקה. כלומר, להערכה של הטוב שסביבנו, ולהוקרת תודה עוצמתית ומתכוונת שתתורגם למעשים טובים ולמחוות טובות כלפי הסובבים אותנו, ואפילו כלפי עצמנו על משקל ברכה? נקודה למחשבה…