יצירתיות בתוך הקופסה

6 אוגוסט , 2020
במהותי אנחנו הכי אוהבים להתבונן 😉, אז התבוננו קצת על החודשים האחרונים ולא יכולנו שלא לשים לב לפרץ יצירתיות שחווינו כארגון וכעובדים. זה קרה גם לכם?
ומה עוד היה לנו בחודשים האלה? מלא שינויים מהירים, נהלים ומגבלות חדשות. נראה שהאתגרים הללו הובילו לחשיבה רעננה. ברגע שעמדה מולנו גדר, הצלחנו לחשוב על מספר דרכים לעקוף אותה. חלק מהרעיונות, התגלו כיוזמות נפלאות שיישארו אתנו לטווח ארוך והגענו אליהן או למימוש מהיר שלהן, מתוך ניסיון לעקוף בעיה נקודתית ולא סתם ככה 'בצורה חופשית'.
מה נוכל ללמוד מזה על הקשר שבין מגבלות ליצירתיות? האם יכול להיות שכשאנחנו במרחב הנוחות, עם האמצעים והאפשרויות הרגילות, יותר קשה לנו 'לפרוץ' מעבר למוכר, לחשוב מחוץ לקופסא ולהגיע להזדמנויות חדשות? למה דווקא מסגור החשיבה עי" הבעיות או המגבלות, הוא שמוביל לפתרונות יצירתיים יותר מסשן של חשיבה חופשית או בקיצור, למה בעצם מגבלות מקדמות יצירתיות?
על פניו, יכול להישמע כאילו דווקא חשיבה חופשית לגמרי, היא שתוביל לפתרונות הכי יצירתיים. אבל מחקרים בתחום היצירתיות, הובילו למסקנות אחרות. מסתבר שהניסיון ליצור משהו חדש, נטול מגבלות, מוביל את רוב האנשים לקיפאון מחשבתי. לכן, מגבלות מעודדות יצירתיות- כי הן ממקדות אותה ומוציאות אותנו מההלם וההתפזרות שבריבוי האפשרויות.
אם כך, לא מפתיע שאמנים מכל התחומים שמים לעצמם מגבלות מלאכותיות בתהליך היצירה. הנה מקרה שמדגים את זה יפה, מספרים שכשאתגרו את המינגווי ובקשו ממנו לכתוב סיפור טוב בן 6 מילים, זו הייתה התוצאה: “For sale: baby shoes, never worn” ("למכירה: נעלי תינוק, לא ננעלו מעולם")
חזק, לא?
אז איך נוכל להשתמש במגבלות, נתונות או יזומות, בתהליכי היצירה הארגוניים או הפרטיים שלנו? נקודה למחשבה…