יוצאים לחופשה

יש כאלה שמזמינים אותה מראש, וכאלה שבדקה ה-90′, אבל… (קיצרנו את כל החלק של האריזות והטיסות) מה קורה כשמגיעים ליעד?
מכירים את האנשים שמתכננים את כל ימי החופשה בקפידה מופתית, כך שיספיקו את כל האטרקציות שיש ליעד להציע בפרק הזמן בו נמצאים בו? קוראים ספרים, ומקוששים המלצות אפילו מזרים?
לעומתם, יש שמבלים בספונטניות מרובה, מגיעים, מתעוררים מאוחר, מתלבשים בנחת, ויוצאים לשוטטות… פשוט צועדים להם לאיפה שנראה להם מעניין.

בין אם אנחנו מהראשונים או מהשניים – מה מתחולל בראשנו, בשיחה הפנימית שלנו במהלך החופשה?
יכול להיות שכשאנחנו מתהפכים מהגב לבטן וחוזר חלילה אנחנו קצת נחמצים על כל הדברים שאנחנו אולי מפספסים? ומה אם אנחנו בטיול מאורגן לגמרי עוברים ממסלול-למוזיאון-להצגה-למסיבה-למסעדה מומלצת- לא קורה שבא לנו לעצור, ואולי אנחנו כבר רוצים מתישהו חופשה מהחופשה?
יכול להיות שבגלל ש”חופש” ונסיעה הם דברים שפחות בשגרה, אנחנו קצת פחות יודעים איך להתנהל בהם “כהרגלנו”? או שאולי אלה בכלל הציפיות מהבילוי הנכסף שמהדהדות לנו מחשבות ותהיות אם אנחנו עושים את זה נכון, במקום שפשוט ניהנה מהרגע?

מה אם נחליט עוד לפני הנסיעה, שלא משנה מה תיכננו – נשמור על גמישות מחשבה, וננסה להביט בעיניים ילדיות סקרניות בחוויות שבדרך, וקצת פחות “נצפה” לכל הריגושים וההבטחות, ואולי, אולי באמת נתרגש ממה שיש? נקודה למחשבה.