מצד אחד

מצד אחד

מכירים את האנשים האלה שתמיד אומרים ״מצד אחד״ ושוטחים בפניכם נימוקים משכנעים וקוהרנטים ורגע אחרי יפתיעו אותך ויגידו ״אבל מן הצד השני״ וינמקו בנימוקים משכנעים לא פחות…?
אפרת קצת כזאת, או כמו שבעלה אומר הרבה כזאת.

השבוע כשלקחה את בתה לגן, לראשונה מאז משבר הקורונה, החלה להתלבט: מצד אחד כבר ממש רצתה לחזור לשגרה, ומצד שני רצתה להמשיך להיות עם הילדה כמה שיותר. נשמע מוכר?

“גם כשאני מתכננת חופשה”, היא מספרת, “הסימפטום הזה חוזר: מצד אחד אני רוצה חופשת בטן גב עם קצת מנוחה מהטירוף היומיומי , אבל מצד שני מתחשק לי גם חופשה שבה אתהלך ברגל במשך שעות, בין מבנים ארטיכקטונים מרשימים, אלמד את היסטוריית המקום ואקנח בשופינג מוצלח”.

בדרך חזרה מהגן, תהתה לגבי הדפוס החוזר בו היא רוצה שני דברים מנוגדים בו זמנית. “האם זו חרדת ההחמצה (או בשמה הרשמי FOMO – Fear Of Missing Out) הקשורה למגוון האינסופי של אפשרויות הקיימות בעידן שלנו, או שאולי בדרך הזו אני משמרת דימוי גבוה יותר של עצמי (כמו האמא הטובה בדוגמה הראשונה)”?

“ייתכן”, המשיכה אפרת, “שהנקודות הללו משפיעות גם על אופן קבלת ההחלטות שלי, אבל הדבר המכריע בעיניי הוא החיבור לרצון שלי”.
הרצון האמיתי שלנו בכל רגע נתון ממוסך בשיקולים מגוונים, בקולות האנשים שסביבנו ובנסיבות החיים. אז איך נחשוף את אותו רצון מדויק?

חיבור לרצון הוא כמו שריר שצריך לחזק ולאמן. זה מתחיל מהדברים הקטנים והפשוטים ולכן בכל פעם שמתחילות המחשבות על “מצד אחד, אבל מצד שני”, אפשר לעצור לרגע, לכוון את הזרקור פנימה ולנסות להרגיש מה יותר נכון לנו רק לרגע הזה. זו לא החלטה הרת גורל, אלא החלטה לרגע הזה בלבד.